'סיפורה של ר 

על פניו, הכל בסדר בחייה.

ר' בת ה- 40 , נשואה לבעל תומך ומתחשב, אמא לשתי בנות בריאות ומתוקות , ועובדת בעבודה בה היא מוערכת ומתוגמלת היטב. היא מטופחת, מתאמנת באופן קבוע, ויוצאת לעיתים תכופות לנופשים בארץ ובעולם.

בני הזוג מוקפים חברים.  

נשמע כמו התממשות החלום ?

ובמובן מסויים זה אכן כך. אפשר לעשות   וי על כל הפרמטרים. 

אלא מה, ר' נתונה כל הזמן בתחושת לחץ.

"אני כל כך לחוצה. אני לא נהנית מכלום. בצהריים אני בקושי חוטפת משהו וכבר מזרזת את הבנות להכין שיעורים וחוגים.. השעה הכי טובה שלי ביום היא ברגעים האלה בלילה לפני שאני נרדמת. ואפילו אז, אני מרגישה לפעמים דפיקות לב מרוב לחץ."

יצאנו למסע.

במסע נכנסנו אל תוך גופה של ר', היא הגיעה לאיזור הושט. הכל היה נראה אדום ארגמן.התחושה של האיזור היתה לחץ לחץ. מתי בעבר חווית כזה סוג של לחץ ?ר' ראתה את דמותה שלה בת  ה- 10 . מי עוד קשור לתחושה הזאת ? המחנכת שהיתה לי.היא תמיד דרשה ממני, היתה מאוד ביקורתית כלפי. כל הזמן הייתי בתחושה של לא משנה מה אעשה, זה אף פעם לא מספיק.

עלה גם כעס כלפי האמא, שלא הגנה עליה מפני אותה מחנכת קפדנית וביקורתית.

בתהליך היתה למחנכת האטומה הזדמנות לחוות את כל הרגשות שגרמה לר'. בעקבות החוויה , המחנכת ראתה עד כמה פשעה בהתנהגותה הביקורתית וביקשה את סליחתה.ר' הבינה שהיא לא היתה מודעת להתנהגותה באותו זמן והסכימה לסלוח ולשחרר.גם האמא באה בנוכחותה , הרעיפה אהבה , והצטערה שלא ידעה ולא התערבה.גם לה ר' הצליחה לסלוח.

חזרנו לאיזור הושט. הוא כבר לא היה אדום אלא מין פס לבן עם כמו בועות סבון ותחושה של רוגע.

בעקבות המסע, משהו בה נרגע. ההתנהלות הקדחתנית של היומיום התנהלה מתוך תחושת שלווה וסיפוק. נוכחות בכל רגע ותחושה משוחררת של

"הכל בסדר".