לסלוח

אני רוצה לדבר על המושג הזה "סליחה".

הפעם, מהצד הפגוע.

האם יש בחייכם אנשים שאתם מתקשים לסלוח להם ? או לא מוכנים בשום אופן לסלוח להם ?

 

ברנדון בייס , הוגת שיטת "המסע", מתייחסת לנקודה הזאת כך :

"לא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולחכות שהצד השני ימות."

 

כל הרגשות שמתלווים לחוסר היכולת לסלוח -

תחושה של כעס, מירמור, קורבניות, חוסר צדק..

כל אלו פוגעים בעיקר באדם שחש אותם.

 

כשמבינים את הנקודה הזאת, מוכנים לוותר על האחיזה ,

מבינים שהסליחה באה לשרת את הצד הפגוע ולשחרר אותו מהפגיעות.

ובכל זאת, תהליך הסליחה הוא לא פשוט.

הוא דורש לוותר על חלקים אחרים . בעיקר על החלק של "אני צודק" או "אני צודקת".

 

תשאלו את עצמכם מה תהיו ללא הכעס הזה ? אם היתה לכם אפשרות להיות ללא הטינה, העלבון, ללא ההיצמדות לסיפור המכאיב ? מה תהיו ?

כן, משוחררים, חופשיים, תחושה של ניקיון פנימי והקלה.

 

בואו נעשה בחן את עצמך קצר:

איזה מין טיפוס אתה ? האם אתה :

א. "נוח לכעוס ונוח לרצות" . - כלומר אדם שמתעצבן בקלות, אך כל כעס שלו הוא קצר ...

וכל כעס שלו הוא קל.

ב." קשה לכעוס וקשה לרצות".- קשה להכעיסך .

אבל אם כבר הצליחו להכעיס אותך, אז קשה לפייס אותך.

ג." קשה לכעוס ונוח לרצות" - קשה להכעיסך .ואפשר לפייס אותך בקלות.

ד. "נוח לכעוס וקשה לרצות". מתעצבן בקלות וקשה לפייס אותך.

 

אז איזה טיפוס אתה ? כולנו היינו רוצים להיות ג'. זה שלא מתעצבן כמעט לעולם

וגם אם הרגיזו אותו , קל לפייסו. אז אם אתה ג', אתה בר מזל גדול.

זכית בטמפרמנט של צדיק אמיתי.

 

ולכל היתר, ובעיקר בעיקר לטיפוס ד' זה שמתעצבן בקלות , נעלב עד עמקי נשמתו,

ואח"כ גם לא סולח אני מקדישה באהבה את המאמר:

 

הסליחה מיועדת קודם כל עבורך.

לסלוח פירושו להבין שהצד השני טעה והתנהגותו אינה מקובלת ויחד עם זאת אתה מוכן לשחרר את עצמך מהטינה , מהמירמור, מהכאב.

לפעמים יש כבר הבנה בראש שצריך לסלוח והסליחה משחררת, אבל אין את הסכמת הלב.

ההיגיון מבין , אבל הלב לא מסכים. ואז אין סליחה אמיתית.

 

סליחה זה לא משהו שאפשר לזייף. ראיתם פעם ילד שמבקש סליחה אחרי שהכריחו אותו

לעשות כך ? ס-ל-י-ח-ה ! אומר בפנים זועפות ושיניים קפוצות.

גם אתם תיראו כך אם תעשו את זה בכוח. אין לזה שום משמעות. אני סולח ! מהפה החוצה והלב ממשיך לגעוש.

זה לא זה.

סליחה אמיתית היא תהליך. עד שיש הסכמה לשחרר.

לסלוח , פירושו לראות את התמונה הרחבה. להבין שהאדם עליו אתה כל כך כועס,

הוא באיזה שהוא מובן נכה. סוג של נכות שהוא לא מצליח להתגבר עליה.

 

נקודת המבט משתנה. יש הבנה. ואז מתאפשרת סליחה.

 

הנה דוגמה : מטופלת בשנות הארבעים לחייה, חיה שנים בתחושה שהיא לא אהובה.

אמא שלא חיבקה ולא התעניינה. איך אפשר לסלוח ?

יצאנו למסע. במסע היתה לה האפשרות להיכנס אל תוך הלב של אמא ולראות את עצמה הילדה דרך עיני האמא.

בדרך כלל רואים הרבה אהבה שלא ידעה איך לבטא , אבל הנה כאן שום רגש לא היה .

הכל חסום. נעול. סגור. אין אהבה. אין שנאה. אין רגש.

 

דיכאון אחרי לידה. דיכאון שלא טופל. והנה הילדה מבינה . כשיש הבנה אפשר לסלוח.

זה לא שאמא לא אהבה. זה שלאמא יש נכות מסוג מסויים שלא מאפשרת לה לאהוב.

לא מאפשרת לה כלל להרגיש.

 

זה נשמע דומה. אבל זה לא דומה.

 

לאחר תהליך הסליחה, הבטחון העצמי עלה, תחושת הערך העצמי עלתה.

מילדה דחויה שאיש לא מתעניין בה, הפכה למישהי ראויה, בעלת חשיבות עצמית.

תחושה שיש לה מקום בעולם. מצב הרוח קליל ונעים. הכובד עזב.

 

ותסלחו גם לעצמכם – על כל הפעמים שבהם הייתם לא כפי שהייתם רוצים להיות,

שלא הייתם במיטבכם.

דחייה עצמית בטח שלא תעזור.

תקבלו את עצמכם כפי שאתם . עם חוסר השלמות שבכם. זיכרו – אף אחד לא מושלם.

זה מה שהופך את העולם למעניין.