סימנים מלמעלה

 

אחד הסיפורים היותר מרתקים שנחשפתי אליהם בשנים האחרונות והיתה לי בו נגיעה מסויימת

היה סיפורו של ר'.

 

ר' פנה אלי טלפונית. שיתף אותי שהוא עצמו עוסק בריפוי ובשיחות.

הוא בסוף שנות ה- 50 לחייו, ומתמודד עם לוקמיה.

"הגעתי אלייך כי אני יודע שחווית בעצמך ריפוי יוצא דופן, אמנם לא לוקמיה, אבל זה לא משנה.

אני רוצה לרדת לשורש העניין ולעשות עבודה. הכל. כדי להבריא."

 

ובאמת בפגישות שלנו היתה בו המוכנות לעשות הכל.

לצלול אל תוך זכרונות מהעבר, להרשות לעצמו לבכות, להרשות לעצמו להוריד את כל המסיכות –

כולל זאת של "אני איש מקצוע ואני יודע". כניעה מוחלטת לתהליך . לאפשרות לריפוי.

 

אני יכולה לספר שהוא נמצא בתהליך החלמה. עם עליות ומורדות. וגם הרבה ניסים קטנים במהלך הדרך.

אני רוצה לספר על אחד מהם :

 

במהלך מסע פיזי הגענו לאיזור של מח העצם. הוא נראה חסום וללא זרימה.

ביקשתי ממנו לפתוח את החסימה.

"באיזה כלי אתה משתמש ?" "במברג קטן," הוא ענה. "זו עבודה מאוד עדינה ומדוייקת."

במשך זמן רב, הוא המשיך עם עבודתו עם המברג הקטן.

הצעתי לו –" אולי תבקש ממישהו שיעזור לך ויחליף אותך שם? כך שנוכל להתקדם"

הוא הסכים.

 

"מי בא לעזור ?"שאלתי. " חבר. זה חבר טוב, אמנם לא ראיתי אותו שנים, אבל הוא אחד כזה

שמוכן לעשות בשבילי הכל. אני יודע. והוא גם הנדימן כזה."

"מצויין. תשאיר אותו לעבוד". ואנחנו המשכנו בתהליך.

 

יומיים לאחר מכן, התקשר אליי ר' נרעש ונרגש : "קרין, את לא תאמיני למה שקרה לי.

את זוכרת מהמסע את החבר שבא לעזור לי עם המברג ?" כן, בטח.

 אז הוא הופיע אצלי. אחרי שנים שלא ראיתי אותו. בא עם ארגז כלים.

החליט על דעת עצמו, לתקן לנו כל מני דברים בבית. שזה כבר מדהים .

לפני שהלך, ראיתי מברג קטן על השולחן. "שכחת אותו, "אמרתי לו." הוא לא שלי," הוא אמר.

לא יכולתי לשמור את זה לעצמי. בכיתי וסיפרתי לו על המסע שהיה לי איתך. גם הוא מאוד התרגש.

וכמה שעות אחר כך, בבית חולים, זו היתה הפעם הראשונה שלא הייתי צריך לקבל עירוי דם.

 

משהו בסיפור הזה כבש אותי.

אם אנחנו מחכים לסימנים מלמעלה, הרי שהוא קיבל מין סימן כזה.

איך העולם האסטרלי שהוא חווה אותו בטיפול, כאילו יוצא החוצה אל תוך מה שאנחנו חווים כעולם האמיתי..

 

אבל מה באמת קרה שם באיזור הזה של מח העצם ? למה הוא נחסם ?ולמה דווקא עכשיו ?

לפעמים הטריגר יכול להיות קטן, מינורי. אבל שולח שלוחות לפצע גדול בעבר.

וזה היה הסיפור כאן.

 

אשתו , שחלתה בשפעת. שום דבר דרמטי, על פניו.

אבל זה עורר בו את תחושת חוסר האונים והפחד מהמוות.

מתי הרגשת ככה בעבר ?

המוות הטראגי של אחותו צף ועלה.

מוות לא טבעי. עד היום לא ברור לגמרי. שנתיים שהיא נחשבה כנעדרת.

ולבסוף מציאת הגופה במצב של שלד. עצמות.

עצמות ומח העצם.

לא סתם.מח העצם.

והיתה שם בושה שאני לא עושה מספיק כדי למצוא אותה

והיה שם חוסר אונים גדול, וכעס.

והיתה כאן הזמנה לריפוי עמוק. למפגש מחודש בעולם ההוא . לסליחה עצמית. להבראה.

 

כל איבר בגופנו, יש לו משמעות.

לפעמים המשמעות היא מאוד פרטית וקשורה קשר הדוק לביוגרפיה שלנו. כמו במקרה בזה.

 

תהיו פתוחים ותשאלו את עצמכם – למה עכשיו ? למה באיבר המסוים הזה ? איזה רגש זה מעלה ? לפעמים עצם שאילת השאלות האלה כבר מעוררת מענה פנימי  מתחיל.